מתוך נאום הסיום של אלישע ברנס, בוגר מחזור י”א

חלק מכם אולי יודעים שהייתי אמור לסיים שנה שעברה אבל בחרתי להישאר שנה נוספת. התגובה שקיבלתי מכמה אנשים לא מבית הספר הייתה למה? מה נשאר להם עוד ללמד אותך?  לי השאלה הזאת נשמעה מגוחכת אבל הבנתי שזו שאלה לגיטימית על איך אני רואה את העולם בזכות בית הספר. אני רואה ומאמין שמכל דבר שאני עושה אני מתפתח ולומד, לעומת החשיבה שבאיזה שהוא שלב נגמרת היכולת והחומר ללמוד. אז לכל אלו שתוהים אם היה שווה להישאר עוד שנה אז כן ועוד איך. זו הייתה אחת השנים  שהיו הכי משמעותיות בשבילי, נראה לי שזה בגלל שהתמקדתי רק בלהיות פה.

…כשהגעתי לחוג בית, מבחינתי זאת הייתה הפעם הראשונה שאני שומע שיש בית ספר כזה ומצד שני משהו בזה היה כל כך מוכר, הגיוני וצודק. כל חלקי הפאזל נפלו למקומם, כבר מהמילים שנאמרו הרגשתי בבית… הכניסה אל בית הספר מחייבת כל אחד ואחד להיות אחראי על עצמו ולנהל את יומו. אלו הדברים הראשונים שלמדתי ונתנו לי תחושה עצומה של חירות ובגרות שאני נושם ומנצל לתמיד. את הערכים של פלורליזם וכבוד לכל אדם הכרתי מהבית שלי. כשהגעתי לבית הספר הרגשתי שהשתחררתי מבועה. הכרתי מגוון של אנשים ודעות שמעולם לא דמיינתי שהם יכולים להתקיים יחד באותו סלון, פינת אוכל או אסיפה.
בפעם הראשונה בחיי ראיתי והבנתי איך העולם הפלורליסטי שרציתי לחיות בו נראה.

תמיד אהבתי לבשל, בבית הספר כבר מההתחלה התחברתי למטבח, המקום הטבעי והנוח לי. ככל ששהיתי יותר בבית הספר כך גברה המעורבות שלי בניהולו, נבחרתי ליו”ר תאגיד בישול, חיפשתי דרכים לשפר את המטבח ואת הארוחות שבישלנו שם מדי שבוע. היה לי שם את המרחב לשכלל ולטפח תחביב של בישול לאחרים או עם אחרים. האתגרים של שיתוף פעולה, בישול תחת לחץ של זמן ושל אנשים רעבים, שיפרו גם את הקשרים האנושיים שלי בביה”ס וגם הרחיבו את סף הסבלנות שלי.

לפני כשנתיים כיהנתי לשנה כפקיד תלונות ציבור, למדתי מהתפקיד לחשוב בצורה מערכתית, קצת שיפוטית ויצירתית על מנת למצוא פתרונות תוך התחשבות בתמונה הרחבה. לפני קצת יותר משנה נבחרתי לפקיד וזה”פ, תפקיד שאני עדיין מכהן בו. אם הייתם אומרים לי שאני אהיה פקיד וזה”פ לפני כמה שנים הייתי חושב שאתם משקרים. הייתי אומר לכם שאני לא יכול לכתוב דו”ח ושאין לי את היכולת לנהל ועדה. אבל הנה אני פה יותר משנה בתפקיד ועדיין לא הרסתי את הוזה”פ, לפחות אני לא חושב שהרסתי. אם כן ליד הלוחות נוכחות יש טופס תלונת ציבור. 

כל תפקיד רשמי או לא רשמי שהיה לי נתן ולימד אותי כל כך הרבה כישורים ודרכי חשיבה שלא הייתי רוצה ללמוד אותם בדרך אחרת. בשנה האחרונה אחרי שנים שרציתי, קניתי מצלמה טובה והתחלתי סוג של מסעות צילום בבית הספר. כל יום הסתובבתי בין ים האנשים השונים שעושים את מה שהם אוהבים לעשות, וכל יום ראיתי משהו אחר שהקסים אותי מחדש; אותו הקסם שמשך אותי לפה מלכתחילה. 

אודות המחבר

השארת תגובה