הגעתי לבית הספר בגיל חמש וחצי.
בהתחלה, נדמה ש-1 – ארגז החול, 2 – חדר אמנות ו-3 – הטוסטר סנדוויץ – הם שלושת המשאבים הכי חשובים בבית הספר.
במשך כמה שנים ביליתי את רוב היום בארגז החול, הכנתי כמויות אבסורדיות של עוגות חול עד שהבנתי שהקונספט שגוי ושאפשר לקבל הסמכה לתנור. היה כל יום משהו חדש לבנות ולקוות שישרוד עד למחרת בבוקר מבלי שיפגע בו חתול ילד הטל בבוקר הכיסוי של ארגז החול או סופה ענקית.
היינו מלאות בתקווה.
בארגז החול גדלתי והתפתחתי – ובאיזשהו שלב אני זוכרת שהייתה לי תחושה שיש כמה דברים בסיסיים שצריך ללמוד. אז קבעתי עם יהודית שיעורים קבועים באנגלית, פסיכולוגיה, שפת גוף ומאוחר יותר גם מיינדפולנס ועם אריאלה שיעורים בקריאה וכתיבה, למדתי תנ”ך עם לירן וגינון עם סמי, עם ירדנה חשבון ולנגן בגיטרה. למדתי עם אבישי פיזיקה המלווה במתמטיקה, עם רינה למדתי כימיה ביולוגיה ואנטומיה, אמנות, קרמיקה ושיעורי בישול. למדתי קצת רוסית עם נטע שיינקמן וקצת ערבית עם גילעד מורה מבחוץ. עם ליסה שיעורי היפ הופ עם קרן וטרינריה עם אלי קוטוביץ על עולם הפטריות המופלא, עם איתי לופט היו לי שיעורי כדורסל ועם ליה כהן למדתי סבלנות ואת ריקי כנראה לימדתי סבלנות. בפגישות של ועדת כספים למדתי לנהל את תקציבי בית הספר ובפגישות של תאגיד מוזיקה בעיקר להשתיק מוזיקאים…
חופש הבחירה והזמן שהעניק לי בית הספר אפשר לי למצוא את מה שמעניין אותי ולגלות בהפתעה שרוב הדברים מעניינים; להוציא תעודת בגרות, ללמוד בשלוש מגמות על אזוריות, לקחת קורס באוניברסיטה וחוץ מהחודש האחרון – לשמור על חיי חברתה בסיסיים.
לא אוכל להמשיך עם רשימת הדברים שלמדתי בסאדברי כי זה יצריך ממני לפרט כאן כל יום שביליתי בבית הספר. אם בארגז החול או מול מחשב בקומה שקטה.